יותר ימי לימוד ויותר שעות הוראה. ובכל זאת, הישגי התלמידים בישראל נמוכים יותר ורמת אי־השוויון ביניהם גבוהה יותר מאשר כמעט בכל מדינות ה־OECD. כיתות צפופות יותר, בעוד שמספר התלמידים למורה דומה ל-OECD. איך זה ייתכן? כיצד ניתן לצפות מסטודנטים לחינוך ומועמדים להוראה שאינם בעלי הכישורים הנדרשים להכשיר תלמידים לרמת אוניברסיטה? ומדוע המשכורות החודשיות של המורים נמוכות כל כך, בזמן ששכרם לשעת הוראה גבוה במיוחד? מוסד שורש מציג כאן את העובדות ומעלה את השאלות שהן מעוררות בפני משרד החינוך – הגוף הנושא באחריות הישירה למערכת החינוך בישראל.
