בשנים האחרונות גובר המעבר של אוכלוסייה חרדית ממרכז הארץ לפריפריה, בעיקר על רקע עליית מחירי הדיור. מחקר זה בוחן כיצד מעבר זה קשור לא רק לשינויים כלכליים, אלא גם לדפוסי ניידות והחלטות משפחתיות, תוך דגש על הקשר בין תחבורה, תעסוקה ודמוגרפיה. מעבר של האוכלוסייה החרדית מהמרכז לפריפריה מעלה את השאלה האם משק הבית החרדי בפריפריה שונה ממשק הבית החרדי במרכז במאפייניו, בהרכב הכנסותיו והוצאותיו ובשיעור הילודה.

ממצאי המחקר מצביעים על כך שבמשפחות חרדיות שעוברות אזור מגורים – הן מהמרכז לפריפריה והן מהפריפריה למרכז – הנשים משכילות יותר. עוד נמצא כי הכנסתם של משקי בית חרדיים צעירים בפריפריה נמוכה מזו של משקי בית חרדיים במרכז, אך הוצאותיהם על דיור נמוכות יותר והוצאותיהם על תחבורה גבוהות יותר. למשפחה חרדית ממוצעת בפריפריה יש פחות ילדים מאשר למשפחה חרדית במרכז. פער זה קשור, בין היתר, להחזקת רכב: למשקי בית חרדיים בעלי רכב יש פחות ילדים מאשר למשקי בית ללא רכב, ובפריפריה שיעור החזקת הרכב גבוה יותר. בנוסף, גידול של 6,000 ש"ח בתמיכות ממשלתיות, כגון קצבת אברך, מתואם עם גידול של ילד אחד במספר הילדים במשק בית חרדי.

מסקנה מרכזית מהניתוח היא שהפער במאפיינים מסוימים, ובכללם ילודה, בין חרדים לאוכלוסייה הכללית בפריפריה קטן במידת מה מהפערים בין החרדים לאוכלוסייה הכללית במרכז.