כשהרוב הופך למיעוט בתוך דור – סיפורן של שלוש ערים (וישראל העתידית?)
לערים אלה יש כיום את מדינת ישראל שתומכת בהן כלכלית ומגנה עליהן בטחונית. מי יתמוך בישראל ויגן עליה כאשר המדינה כולה תתחיל להידמות לערים אלה?
עד שנות השבעים, הדגש התקציבי התמקד בעיקר בבניית תשתיות לאומיות שאיפשרו לישראל לסגור את פער הפריון הכולל עם מדינות ה-G7, ואף לעקוף אותן עד אמצע שנות ה-70; לבנות בתי חולים בקצב שהדביק את הגידול המהיר באוכלוסיית ישראל; להגדיל את הסגל הבכיר באוניברסיטאות המחקר בקצב שעלה על קצב גידול האוכלוסיה; ולפתח תשתית תחבורה שבה הגודש בכבישים היה דומה לממוצע במדינות אירופה הקטנות.
מאמצע שנות השבעים, הדגש התקציבי שיקף תת-השקעה בתשתיות פיזיות, במערכת הבריאות, בהשכלה הגבוהה ובהון האנושי הנדרש לשמירה על רמת חיים של מדינה מפותחת. התוצאות של שינוי הדגש משתקפות בתפנית לעבר התוואים הכלכליים-חברתיים המאפיינים את ישראל מאז ועד היום.
מאמצע שנות השבעים, הדגש התקציבי שיקף תת-השקעה בתשתיות פיזיות, במערכת הבריאות, בהשכלה הגבוהה ובהון האנושי הנדרש לשמירה על רמת חיים של מדינה מפותחת. התוצאות של שינוי הדגש משתקפות בתפנית לעבר התוואים הכלכליים-חברתיים המאפיינים את ישראל מאז ועד היום.
בעקבות התפנית בעדיפויות הלאומיות באמצע שנות ה-70 התהפכה המגמה. ב-2024 פריון העבודה בישראל היה נמוך מזה שבכל מדינות ה-G7 למעט אחת.
הבעיה מעולם לא היתה מחסור במשאבים, אלא הסטת כספי ציבור, בידי מנהיגי המדינה, מסדרי עדיפויות ממלכתיים לטובת סדרי עדיפויות מגזריים ואישיים.
20% בלבד מהעובדים מממנים 93% מכלל הכנסות מס ההכנסה (עליה של עשר נקודות אחוז מאז 2000), בעוד שמחצית מהעובדים עניים במידה כזו שאינם משלמים כלל מס הכנסה.
מדינה הנמצאת בעולם המפותח אינה יכולה להישען לנצח על מסד יצרני ופיסקלי צר כל כך.
ככל שקבוצות המאופיינות בתוצאות חלשות בשוק העבודה מהוות חלקים גדולים יותר ויותר מהאוכלוסיה, הנטל, על חלק האוכלוסיה הקטן יחסית, הולך וגדל ומאיים על היכולת העתידית הנדרשת למימון בריאות, חינוך, תשתיות וביטחון.
המשמעות היא שמשאבים הנדרשים להרחבת ההון האנושי, להגדלת היכולות של מערכת הבריאות ולהגברת החוסן הלאומי מוסטים לתמרוץ אי-עבודה ומניעת השכלה בסיסית. כך מחלישים את היסודות עליהם חייבים המשק והמדינה להישען בעתיד.
זוהי רק דוגמה אחת לכיוון שאליו הובילה התפנית בעדיפויות התקציביות את ישראל משנות ה-70 ועד היום.
בשנים האחרונות, השקעות הון סיכון בישראל, כאחוז מהתוצר, היו יותר מכפליים מאשר בארצות הברית, ויותר מפי 15 מהממוצע של כל שאר מדינות ה-OECD. חלקו של המו״פ המקומי הממומן מחו״ל היה פי 13 מממוצע ה-OECD. שתי אוניברסיטאות ישראליות – אוניברסיטת תל אביב והטכניון – נמנות עם עשר האוניברסיטאות המובילות בעולם במספר בוגריהן שהפכו למייסדי חברות הזנק.
אך מצוינות זו תלויה במאגר קטן מאוד של אנשים בעלי מיומנויות גבוהות. הסכנה העיקרית היא שמתן חינוך בסיסי ברמה ירודה דווקא לקבוצות האוכלוסיה הצומחות בקצב המהיר ביותר, הולך ומכווץ את גודלו היחסי של המסד הנדרש כדי לחדש מאגר חיוני זה.
אך מצוינות זו תלויה במאגר קטן מאוד של אנשים בעלי מיומנויות גבוהות. הסכנה העיקרית היא שמתן חינוך בסיסי ברמה ירודה דווקא לקבוצות האוכלוסיה הצומחות בקצב המהיר ביותר, הולך ומכווץ את גודלו היחסי של המסד הנדרש כדי לחדש מאגר חיוני זה.
אף שישראל נמצאת קרוב לתחתית דירוג מדינות ה- OECDבממוצעים הארציים, פערי ההישגים בתוך המדינה הם מהגדולים ביותר ב-OECD. פערים גדולים אלה משקפים הבדלים עמוקים באיכות ההון האנושי המתפתח בקרב קבוצות אוכלוסיה וזרמי חינוך שונים.
אלה הכלים שכל אחת מן המדינות המפותחות – ובהן ישראל – מעניקה לילדיה לקראת התחרות העתידית שלהם כבוגרים בשוק העולמי והתחרותי. השילוב של ממוצע נמוך מאוד לצד אי-שוויון גבוה במיוחד בהישגים, יוצר איום ארוך טווח על הצמיחה הכלכלית והקיימות הפיסקלית של ישראל, תוך פגיעה בניידות החברתית והעמקת הפיצול החברתי במדינה.
אלה הכלים שכל אחת מן המדינות המפותחות – ובהן ישראל – מעניקה לילדיה לקראת התחרות העתידית שלהם כבוגרים בשוק העולמי והתחרותי. השילוב של ממוצע נמוך מאוד לצד אי-שוויון גבוה במיוחד בהישגים, יוצר איום ארוך טווח על הצמיחה הכלכלית והקיימות הפיסקלית של ישראל, תוך פגיעה בניידות החברתית והעמקת הפיצול החברתי במדינה.
מחקר חשוב של בנק ישראל מצא שהסיכוי של בנים שלמדו בבתי הספר החרדים המופעלים על-ידי מפלגת של ש"ס לקבל תעודת בגרות, להיות מועסקים ולהשתכר שכר גבוה היה נמוך בהרבה מהסיכוי של ילדים בעלי מאפיינים דומים שלמדו ביתר זרמי החינוך העברי. הממצאים מבתי ספר אלה ממחישים את הנזק ארוך הטווח הנגרם כאשר מונעים מילדים לימודי ליבה.
כמחצית מילדי ישראל (ובהם ערבים, חרדים ותלמידים בפריפריה הגיאוגרפית והחברתית) מקבלים חינוך ברמה של עולם שלישי – והם משתייכים לקבוצות האוכלוסיה הגדלות בקצב המהיר ביותר. כאשר הם יהפכו למחצית מהמבוגרים, ובהמשך לרוב, הם יוכלו לקיים רק משק ברמה של עולם שלישי. משק שלא יוכל לתחזק מערכות בריאות, רווחה, או צבא ברמה של עולם ראשון הדרוש להישרדותה הפיזית של מדינת ישראל.
בניגוד לתפיסה הרווחת אצל רבים, שיעורי התעסוקה של גברים חרדים בישראל היו פעם גבוהים למדי. במהלך השנים ירדו שיעורי התעסוקה של הגברים החרדים מלמעלה מ-80% בשנת 1979 (השנה המוקדמת ביותר שלגביה קיימים נתונים כאלה) לכ-60% בשנים האחרונות. צניחה זו נבעה מזינוק בסובסידיות, בקצבאות ובתמריצים אחרים לאי-עבודה, לצד חינוך שהתאים פחות ופחות למשק מודרני (לאחר כיתה ח' כמעט כל הבנים החרדים מפסיקים ללמוד אפילו את מעט לימודי הליבה שקיבלו לפני כן.
הבעיה היא שבעוד ששיעורי התעסוקה של החרדים דומים לאלה של גברים בעלי 0-8 שנות לימוד בלבד, קבוצת בעלי 0-8 שנות לימוד הולכת ונעלמת ואילו האוכלוסיה החרדית גדלה באופן אקספוננציאלי. חלקם של החרדים בקרב גברים בני 35-54 ב-2024 (8.2%) היה גדול פי שלושה וחצי מחלקם ב-1979 (2.3%).
זהו תוואי שאינו בר-קיימא.
הבעיה היא שבעוד ששיעורי התעסוקה של החרדים דומים לאלה של גברים בעלי 0-8 שנות לימוד בלבד, קבוצת בעלי 0-8 שנות לימוד הולכת ונעלמת ואילו האוכלוסיה החרדית גדלה באופן אקספוננציאלי. חלקם של החרדים בקרב גברים בני 35-54 ב-2024 (8.2%) היה גדול פי שלושה וחצי מחלקם ב-1979 (2.3%).
זהו תוואי שאינו בר-קיימא.
אף שהם נוטים להירשם למכללות שרמתן האקדמית נמוכה בהרבה מזו של המוסדות האקדמיים המובילים בישראל, שיעורי הנשירה של החרדים גבוהים במיוחד. כתוצאה מכך, שיעור הגברים והנשים החרדים בעלי תארים אקדמיים נמוך מאוד, ובקרב הגברים הוא כמעט שלא השתנה במהלך שני העשורים האחרונים.
אין קיצורי דרך בחינוך. בניגוד לטענות המושמעות, רק המוכשרים ביותר יכולים להשלים כבוגרים ידע שנמנע מהם כילדים. לנוכח הגידול המהיר מאוד של החברה החרדית, ההשלכות הופכות לסוגיה לאומית קריטית: המיומנויות של כוח העבודה העתידי של ישראל מעוצבות – ומוגבלות – עשרות שנים לפני שילדים אלה מצטרפים לשוק העבודה.
ליהודים דתיים ולמסורתיים שיעורי הישארות נמוכים במידה ניכרת מאלה של החרדים והחילונים. רוב העוזבים את שתי הקבוצות נעשים פחות דתיים. עם זאת, פריון הילודה הגבוה יותר, ביחד עם המצטרפים לזרמים אלה, מקזזים במידה רבה את הירידה בגודלם שהיתה מתרחשת אלמלא כן.
המשמעות אינה רק שההרכב של אוכלוסיית ישראל משתנה. יכולתה העתידית של המדינה להישאר חלק מהעולם הליברלי והמפותח תלויה, יותר ויותר, בשאלה האם הילדים החרדים יקבלו לימודי ליבה ברמה שתקנה להם כישורים להתקיים בכבוד במשק גלובלי ולהבין את עקרונות היסוד של דמוקרטיה ליברלית.
ממדי השינויים ניכרים היטב בירושלים. בין 1988 ל-2025 ירד חלקם של תלמידי בתי הספר היסודיים בזרם הממלכתי-עברי מ-33% ל-9% בלבד. ב-2025 היו הערבים 37% מתלמידי בתי הספר היסודיים בעיר, והחרדים 41% נוספים.
לערים אלה יש כיום את מדינת ישראל שתומכת בהן כלכלית ומגנה עליהן בטחונית. מי יתמוך בישראל ויגן עליה כאשר המדינה כולה תתחיל להידמות לערים אלה?
ניסיון ההפיכה המשטרית שהחל בינואר 2023, ולאחריו המלחמה הרב־זירתית שפרצה בעקבות המתקפה על ישראל ב־7 באוקטובר, לוו בזינוק עצום במספר הישראלים ילידי הארץ שעזבו את המדינה. הימשכות המלחמה וקידום ההפיכה המשטרית אל תוך 2024 תרמו לעלייה נוספת בהגירה לחו"ל, עד למצב שבו מספר העוזבים היה גבוה ב-160% ממספר החוזרים.
נתונים אלה מהווים תמרור אזהרה חמור באשר למידת האמון שיש לרבים בנוגע לעתידה של ישראל, להזדמנויות האישיות שלהם ולחוסן הלאומי. כאשר יותר ישראלים עוזבים ופחות חוזרים, במיוחד בעיצומה של מלחמה ולנוכח איום פנימי גובר על יסודותיה הליברליים-דמוקרטיים של המדינה, ישראל מסתכנת באובדן של אותם אנשים הדרושים כדי לבנות אותה מחדש ולקיימה.
בריחת המוחות הופכת הן לאיום כלכלי והן לאיום אסטרטגי על ישראל.
לכן, המסגרת המוצעת מתחילה במערכת חינוך אחת הבנויה סביב תוכנית ליבה משודרגת, אחידה ומחייבת, לצד מעבר מסדרי עדיפויות תקציביים מגזריים, לממלכתיים. יש לעגן צעדים אלה באמצעות שינוי שיטת הממשל ובכינונה של חוקה.
לא ניתן להבטיח את עתידה של ישראל באמצעות תיקוני מדיניות נקודתיים. העברת ישראל לתוואי בר-קיימא מחייבת תפנית כוללת בעדיפויות הלאומיות.